<h1>ספר התרומות שער מ"ו חלק ג'</h1>
<h2>דף צז:</h2>
וכן אסרו חכמים [ב"מ ע"ב ע"ב] שאם היה מוליך סחורה ממקום למקום לא יאמר לו תנה לי ואני אעלה לך שם כמו ששוה לשם, היה ברשות לוקח עד שיגיע לשם אסור. כדגרסינן המוליך חבילה ממקום למקום מצאו חברו ואמר לו תנה לי ואני אעלה לך כדרך שמעלין לך באותו מקום ברשות לוקח אסור. וכן בפירות אם היה מוליך פירותיו ממקום למקום מצאו חבירו ואמר לו תנם לי ואני אעלה לך פירות שיש לי באותו מקום, אין לו פירות באותו מקום אסור. והכי איתא בפרק איזהו נשך [ב"מ ע"ג ע"א]. וכן אסרו חכמים שאם הלוהו מטבע הידוע כמה משקל כסף יש בו והוסיפו על משקלו יותר על חמישיתו, אע"פ שלא הוזלו הפירות מחמת אותו תוספת או שלא הוסיפו עליו כי אם עד חמישיתו והוזלו הפירות מחמת אותו תוספת, בכל זה אסור ליקח ממנו אותו תוספת, ויש לו (לגבות) [לנכות] ממנו כל אותו תוספת. וכדאיתא בפרק הגוזל [ב"ק צ"ז ע"ב]. ואיכא מ"ד דהוי כרבית קצוצה אם עבר וקבלו. ואיכא מ"ד דהוי אבק רבית ואין מוציאין ממנו. ובחלק ההיתר נאריך בזה בהוסיפו עליו ובפחתו ממנו ובמלוה על המטבע ונפסל מה דינו.
